<h1>ראבי"ה סימן תתק"מ</h1>
<h2>דף מה:</h2>
אשר הודעתני על המעשה שביקש מר שמואל ממנטואה מר' יהושיע להשיא לבנו של מר שמואל בתו, ובנו פחות מי"ב שנים ולא היה חפץ ר' יהושיע, והנההו ודחקו באהבה עד שנתרצה. ויצא קול שקידשה, אמנם לא ראינו עדים, ואעפ"כ לא האמננו לקול כי היה בו אמתלא. ועתה נכנסה מחלוקת ביניהם, והנערה אומרת, אין לי חפץ בו ולא נתקדשתי לו, וגם ר' יהושיע אומר שאינה מקודשת, ובא לפנינו והביא עדים וחקרנו עדותם, והעידו שלא הגיע הקטן ההוא לי"ב שנים. לפי אילו הדברים נ"ל שאין לחוש לקלא כי האי, שהרי שוברו עמו. כדאמרי' [גיטין פ"ט ע"ב], ההיא דנפק עלה קלא דאיקדש[ה] לקטן הנראה כגדול. ומסקי', הוה עובדא ואמור, עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, ומבטלי' קלא, דמימר אמרי, עיינו רבנן בקידושין וקידושי קטן הוו. ואפי' למ"ד לא מבטלי קלא מודה בהא דמבטלי', כדמוכח בסוף גיטין [שם]. ותו דקלא לא הוי כקול הברה בעלמא אלא כדי שיהו נרות דולקות וכו' עד, פלוני מהיכן שמע מפלוני, ופלוני מפלוני, והלכו להם למדינת הים, שאינו בפנינו. וכל זה צריך לחקור ואז הוי קלא, ודווקא אם היה גדול, ואמר רב אשי, כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. ותו, דאמתלא מבטלת קול, כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו', כדאיתא בפ' האשה שנתארמלה [כ"ב ע"א]. ואמרי' נמי בפ' שני דקידושין [נ' ע"ב], וכן בקטן שקידש, אע"פ ששילח סיבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת. וא"ת, הני מילי היכא שקטן מקדש בעצמו, דאין לו דעת, אבל אביו שיודע לברר לו אשה ההיא ההוגנת לו, שלא בפניו זוכה לו. הא נמי ליתא, דגרסי' בפ"ק דקידושין [י"ט ע"א], מהו שייעד אדם אשה לבנו קטן. בנו אמר רחמנא, אפי' כל דהו, או דילמא בנו דומיא דידיה, מה הוא גדול אף בנו גדול. א"ר זירא, ת"ש, אשר ינאף את אשת איש, פרט לאשת קטן, וכו' עד, מאי הוי עלה. א"ר אייבו א"ר ינאי, אין ייעוד אלא בגדול, לפי שאין ייעוד אלא מדעת. תרתי. מה טעם קאמר, מה טעם אין ייעוד אלא בגדול לפי שאין ייעוד אלא מדעת. אלמא דלא אמרי' אפי' במקום שקידש לו אביו זכין שלא בפניו עד שיהא גדול ובר דעת. וקל וחומר הוא, ומה ייעוד, דמקח הוא, אין יכול לייעד לבנו קטן, קל וחומר לשאר קידושין דעלמא. ותו, הא דאמרי', הוה עובדא ואמור, עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, וזה לאו בר דעת הוא ומבטלינן קלא, ואי אמרת זכין לקטן גבי קידושין אמאי מבטלי' קלא, הרי קידש לו וזכה לו אפי' אם היה קטן, אלא ש"מ דאפי' זכי לו אינן קידושין. ובסוף פרק הכותב [צ' ע"א] אמרי', קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת. ואמר רב, לא שנו אלא מנה ומאתיים, כלומר שתנאי ב"ד, אבל תוספת שכתב בקטנותו אין לה, דחספא בעלמא הוא. ופליאה היא בעיני איך עלה על לב איש לומר דצריך גט לקידושי קטן, ומאיין הרגלים, דבר זה לא מצינו בשום מקום בתלמוד אפי' סמך בעלמא, ואפי' מדרבנן. כדגרסי' בריש פרק חרש שנשא פיקחת [קי"ב ע"ב], (חרש) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. ואמרי', מאי שנא חרש דתקינו לה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו ביה רבנן נישואין. ומשני, קטן [דאתי לכלל נישואין] לא תקינו בהו רבנן. הרי קטנה, דאתיא לכלל נישואין, ותקינו לה רבנן נישואין. ומשני, התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אלמא דאפי' מדרבנן אין מעשה קטן כלום. ומה שכתוב בתשובות דר' יצחק בר' משה, נער זה בן י"ג שנה ויום אחד שלא מיחה בקידושי אביו, יש לחוש שמא ארצי קמיה אחר שגדל ושתיק וסבר וקביל. מתוך דבריו משמע דקטן שקידש והמתין עד שגדל ולא מיחה אמרי' כי גדל גדלי הקידושין בהדיה, כדאמרי' פ' בית שמאי ביבמות [ק"ט ע"ב] גבי קטנה, ובעיא היא התם אליבא דרבן גמליאל, (ופליג הוא) [ופלוגתא] דרב ודרב ששת. ומצאתי בספר רבינו יצחק האלפסי שפסק, הואיל דלא איפסק הילכתא אזלינן לחומרא וקידושין תלויין וכי גדל גדלי בהדה וצריכה גט מדרבנן, והאריך מאד, ומייתי ראיה מדרב דימי פ' יוצא דופן [מ"ו ע"א], הילכ' חיישי' שמא נשרו וכו'. ונראה קצת דבריו דגבי קטן נמי כי גדול גדלי בהדיה קידושין, דמאי הפרש איכא בינייהו, דנהי דקידושי קטנה דרבנן מיהו דאורייתא אינן קידושין כמו בקטן, וכי היכי דאמרי' גבי קטנה גדלי בהדה הכי נמי הוה לן למימר לגבי קטן דגדלי בהדיה. ומיהו אין נ"ל להשוות קטן לקטנה, דקטנה משום הפקר תקינו לה נישואין וקידושין, הילכך כי גדלי גדלי בהדה, אבל בקטן שלא תיקנו קידושין אין להחמיר כלל אפי' מדרבנן, וזהו במקום שלא מיחו לא זה ולא זה, אבל מיחו קודם שגדלו בטלו הקידושין לגמרי. ואע"פ שא(י)ני מדמה רפיא בידי, מדאמרינן בפ"ב דקידושין הלכה המקדש שתי נשים, בגמרא [נ' ע"ב], אבל בקטן שקידש, שהכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר, צריכא. פי', שאפי' שולח סבלונות אינו מועיל. ואי ס"ד דגבי קטן אמרינן דגדלי הקידושין בהדיה, אפי' בלא סבלונות נמי יהא קידושין, שהרי גדלו בהדיה ולא מיחה, וצריך עיון. וסוגיא דקידושין [מ"ה ע"ב] אמרינן, בפירוש לא ס"ל מר להא דרב ושמואל, ופסקו כל הגאונים כרבינא שלא חיישי' שמא נתרצה האב (דלא) [ולא] לרצוי הבן. והאמת הוא כי חשוב קטן עד י"ג שנה ויום אחד וכגון שהביא שתי שערות, ומיהו הגיע לי"ג שנה ויום אחד ובדקו ולא מצאו שערות קיימא לן בפרק יוצא דופן [מ"ו ע"א] דחיישינן שמא נשרו, כדפסיק רב דימי, וכרבא דאמר חזקה הביאה סימנים. והא דאמרי' בפ' מי שמת [קנ"ו ע"א], בודקין לקידושין וכו', לא קשיא לרבא שאמר חזקה הביאה סימנין ואינו צריך בדיקה, כמו שתירץ רבינו יצחק אלפסי בספרו [ליבמות שם], האי הילכ' חיישינן שמא נשרו, היינו היכא שקידש תוך זמן שנות י"ב לתינוקת ובעל לאחר זמן, דהיינו לאחר י"ב שנים ויום א' לתינוקת דהוה ליה ספיקא דאוריתא שבעל לשם קידושין לאחר זמן, והתם אמרינן חזקה הביאה סימנין וחיישינן שמא נשרו, אבל היכא שלא בעל לאחר זמן, דהוו ליה נשואי דרבנן, כלומר קידושי קטנה דרבנן, לא חיישי' שמא נשרו, ועל זה לא אמר רבא חזקה הביאה סימנים, אלא בדקינן לה, אי משכחינן שערות לא ממאנה דהוי גדולה, ואי לא משכחינן ב' שערות ממאנה, ולא חיישינן שמא נשרו. והיינו דאמרינן [נדה שם], תוך זמן כלפני זמן, בעל בתוך הזמן ולא בעל לאחר הזמן, דלאו נישואין דאורייתא הן אלא דרבנן הן, ע"כ דבריו. ומזה יש לדקדק שאם הנער בן י"ג שנים ויום אחד וקידש, ואפי' בדקו אחר שערות ולא מצאו, הוה ליה ספיקא דאורייתא, וחיישינן שמא נשרו. אבל קידש שנת י"ג שנה, דהיינו תוך זמן, אין לחוש בקידושין כלום. ותנן במסכת תרומות [פ"א מ"א], חמשה לא יתרומו, חרש שוטה וקטן כו'. וגרסי' בירושלמי עלה, ויוכיח מעשה שלהם על מחשבתם. ומייתי ממסכת מכשירין דתנינן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה. ואיזו היא מעשה, א"ר הונא, כשתפוס בהם (בעל) [בטל]. ותו מייתי התם שיש להם מעשה ואף הכא יוכיח מעשה שלהם על מחשבתם. ומשני, את שכתוב בהם מחשבה [במדבר י"ח], ונחשב לכם תרומתכם וגו'. ומקשינן, הרי גיטין אין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, דתנינן הכל כשרים לכתוב את הגט ואפי' חש"ו. ואמר רב הונא, והוא שפיקח עומד על גביו. פירוש, מדמצריך לפיקח עומד ע"ג מכלל שאין מעשה שלו מעשה. וכתב לה לשמה וכו'. אתיא דר' יוחנן דתרומה כר' [ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה דקידושין ודר' יוחנן דגיטין (ו)כרבנן דקידושין, דתני חש"ו שקידשו אין קידושיהן קידושין. ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר, בינו לבין עצמו אין קידושיו קידושין, בינו לבין אחרים קידושיו קידושין. פי', שאחרים עומדים על גביו, כדתנן [כ"ב ע"ב], הכל כשרים לכתוב את הגט, וא"ר הונא, והוא שאחרים עומדים על גביו, ומה נשתנו גירושין מקידושין. ובפ"ק דחולין [י"ג ע"א] אמרי' דמדאורייתא יש להם מעשה, ואין לך מעשה גדול ממסירת קידושין ואומר הרי את מקודשת לי. ומיהו אינו ראיה מכאן, כי חיפשתי ומצאתי בספרים הישנים דלענין קידוש אפר פרה פליגי, כדמשמע בריש פ' הערל [ע"ב ע"ב], וגם רבינו יצחק מסימפון פירש כן, וכן משמע בתוספתא דמסכת פרה [פ"ה ה"ה], אבל בקידושין דאירוסין לא פליגי. ומצאתי בתשובות, אני מנחם בר מכיר שאלתי על יד אחי, הקטן שקידש לו אביו אשה בעדים, אם ימאנו או הוא או היא אחרי כן צריכה גט או לאו. ושיגר מוורמיישא העיר אשר על נהר רינוס אחר ר' יצחק בר' משה והשיב בעניותי צריכה גט. כי מצינו בכל מקום שזוכין לקטן שלא בפניו, וזהו זכות הוא לו שמקדש לו אשה ההוגנת לו. ותנן [גיטין י"א ע"ב], האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי, וכו' עד, וחכמים אומרים, אבל לא בשיחרורי עבדים, מפני שזכות הוא לעבד וכו'. והלכה כחכמים. ובכל עניין יש לו זכות, שאם לא תיטב בעיניו הרשות בידו לגרשה ולישא אשה אחרת. ועוד, נער זה לא מיחה בקידושי אביו עד י"ג שנה וחצי, ומאן לימא לך דילמא ארצויי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקיבל, ולאחר מיכן שחזר בו אין חזרתו חזרה ואינו יוצאה בלא גט. ועוד, שלא יהיו בנות ישראל הפקר. ואין לפקפק באיסור אשת איש. ואם נפשך לומר, נתרצה האב אמרינן, נתרצה הבן לא אמרינן, יש להשיב, היינו דווקא בגדול שקידשו אביו שלא מדעתו. וראייה, מדפריך בגמרא, ודילמא שליח שוייה, ואין שליחות לקטן. אבל רבינו שלמה בר' שמשון מוורמיישא פוטרה בלא גט, מראייה דגמרא קידושין [נ' ע"ב] וכן קטן שקידש. ואף רבינו קלונימוס מן רומי פוטר אותה בלא גט, ואין חוששין לקידושין [ומראה מקום בשאלתות דר' אחא ובספר והזהיר], עד כאן מצאתי בתשובות. ואני חיפשתי בשאילתות ולא מצאתי כלום בענין קטן. ואף בספר והזהיר אין ראייה, אדרבה, יותר משמע שצריכה גט, דהכי כתב, וכו', ומדאמר, תשבע הנערה שלא ידעה שהבשר משל אביו, מכלל שאם לא תשבע צריכה גט. ומיהו בהלכות גדולות פסק שאין בקידושי קטן כלום, וכן משמע (בדבריו) [כדבריו] מכמה מקומות. חדא, ההוא דקידושין. ותו, בפרק המגרש הלכה הרי את מותרת לכל אדם, [פ"ה ע"א] בעי מיניה רבא מרב נחמן, חוץ מקידושי קטן מהו, השתא מיהת לאו בר קידושין הוא. אלמא שאינו בר קידושין. אבי מורי.
ושוב בא לידי מעשה בקטן שקידש על פי אביו, ולאחר שהיה גדול נפטר לעולמו. ושאלוני אם זקוקה לחליצה וליבום או לאו, והיא היתה קטנה וקיבל לה אביה הקידושין. והשבתי כי אין בקידושין כלום. ולא מיבעיא אם אין הקידושין בעין, אלא אפילו אם הקידושין בעין איכא דברים בגו. די"ל הואיל שהיה קטן בשעת הקידושין ושתק לאחר שגדל לא אמרינן דהוי קידושין, דלא חיישינן לשמא נתרצה בקידושין שנתן אביו. ומצאתי בספר והזהיר, קטן בן שמונה שנים שקידש אשה, אפילו בוגרת, ואח"כ גדל הנער בן י"ג שנה ויום אחד, אפי' שלח חפציו לאחר שגדל, אין חוששין עליהם משום קידושין עד שיקדש אותה משגדל בפני שני עדים ויתן אז הקידושין, ואותה שעה היא מקודשת. ועוד כתב שם, שאם קידש אדם אשה לבנו גדול שלא מדעתו אינן קידושין. ולא עוד, אלא אפילו קידש לבנו קטן אין קידושיו קידושין. ומצאתי בספר חפץ בפ' בית שמאי שכתב אפלוגתא דרב ורב ששת [ק"ט ע"ב] דהילכתא כרב. וכתב, מיהא שמעינן דהיכא (דליכא) [דלא] בעל והביא שתי שערות והגדילה ממאנת והולכת. גרסי' בירושלמי [יבמות פי"ג ה"ז], א"ר יוחנן, זו דברי רבן גמליאל המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה, וכן מצאתי בס' המקצועות של ר"ח. וראוי לנו לסמוך על אלו הגאונים, הואיל דר' יוחנן קאי כרב לגירסת הירושלמי, וכ"ש כי האי גוונא דלא אמרי' בקטן כי גדלי גדלי בהדיה, דאפי' לר' ששת לא אמרינן אלא בקטנה אבל בקטן לא כדפרישית. ועוד מצאתי בספר חפץ שהזהיר להאיש שקיבל קידושין על בתו מקטן או מאביו של קטן אין אותם הקידושין כלום. ואע"פ שכתב רש"י בפירושיו בסוף פרק ד' אחין במס' יבמות [ל"ד ע"א], ואיבעית אימא באיסור בת אחת, א"ר עמרם, אמרי בי רב, משכחת לה בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לאחיובי אינהי. ומשכחת לה שנולדו הזכרים בא' בתשרי והנקיבות באחד בתשרי לשנה הבאה, וביום משלם י"ב לנקיבות שהם י"ג לזכרים (מסדר) [מסרו] קידושין שיחולו ליום המחרת שהם נעשים גדולים. ומסיק לבסוף, נמצאו הקידושין ועונש הנידות חל עליהם כשחשכה ראש השנה של שנת י"ג לנקיבות שהם י"ד לזכרים, שהקידושין והנדות קדמו לגדולתן ותלוים ועומדים לחול כשיגדלו, אלמא דסבירא ליה כי גדלי גדלי בהדייהו בקטן וקטנה. לא סמכינן עלה, דלפום חורפיה לא עיין בה. אלא פירושה דשמעתא כמו שפר"ח ור"ת בספר הישר, ודו"ק ותשכח. ואף בספרים הישנים אינו כגירסתו, וא"צ להאריך בזה יותר. אבי מורי.
<h2>דף נ:</h2>
אשר הודעתני על המעשה שביקש מר שמואל ממנטואה מר' יהושיע להשיא לבנו של מר שמואל בתו, ובנו פחות מי"ב שנים ולא היה חפץ ר' יהושיע, והנההו ודחקו באהבה עד שנתרצה. ויצא קול שקידשה, אמנם לא ראינו עדים, ואעפ"כ לא האמננו לקול כי היה בו אמתלא. ועתה נכנסה מחלוקת ביניהם, והנערה אומרת, אין לי חפץ בו ולא נתקדשתי לו, וגם ר' יהושיע אומר שאינה מקודשת, ובא לפנינו והביא עדים וחקרנו עדותם, והעידו שלא הגיע הקטן ההוא לי"ב שנים. לפי אילו הדברים נ"ל שאין לחוש לקלא כי האי, שהרי שוברו עמו. כדאמרי' [גיטין פ"ט ע"ב], ההיא דנפק עלה קלא דאיקדש[ה] לקטן הנראה כגדול. ומסקי', הוה עובדא ואמור, עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, ומבטלי' קלא, דמימר אמרי, עיינו רבנן בקידושין וקידושי קטן הוו. ואפי' למ"ד לא מבטלי קלא מודה בהא דמבטלי', כדמוכח בסוף גיטין [שם]. ותו דקלא לא הוי כקול הברה בעלמא אלא כדי שיהו נרות דולקות וכו' עד, פלוני מהיכן שמע מפלוני, ופלוני מפלוני, והלכו להם למדינת הים, שאינו בפנינו. וכל זה צריך לחקור ואז הוי קלא, ודווקא אם היה גדול, ואמר רב אשי, כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. ותו, דאמתלא מבטלת קול, כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו', כדאיתא בפ' האשה שנתארמלה [כ"ב ע"א]. ואמרי' נמי בפ' שני דקידושין [נ' ע"ב], וכן בקטן שקידש, אע"פ ששילח סיבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת. וא"ת, הני מילי היכא שקטן מקדש בעצמו, דאין לו דעת, אבל אביו שיודע לברר לו אשה ההיא ההוגנת לו, שלא בפניו זוכה לו. הא נמי ליתא, דגרסי' בפ"ק דקידושין [י"ט ע"א], מהו שייעד אדם אשה לבנו קטן. בנו אמר רחמנא, אפי' כל דהו, או דילמא בנו דומיא דידיה, מה הוא גדול אף בנו גדול. א"ר זירא, ת"ש, אשר ינאף את אשת איש, פרט לאשת קטן, וכו' עד, מאי הוי עלה. א"ר אייבו א"ר ינאי, אין ייעוד אלא בגדול, לפי שאין ייעוד אלא מדעת. תרתי. מה טעם קאמר, מה טעם אין ייעוד אלא בגדול לפי שאין ייעוד אלא מדעת. אלמא דלא אמרי' אפי' במקום שקידש לו אביו זכין שלא בפניו עד שיהא גדול ובר דעת. וקל וחומר הוא, ומה ייעוד, דמקח הוא, אין יכול לייעד לבנו קטן, קל וחומר לשאר קידושין דעלמא. ותו, הא דאמרי', הוה עובדא ואמור, עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, וזה לאו בר דעת הוא ומבטלינן קלא, ואי אמרת זכין לקטן גבי קידושין אמאי מבטלי' קלא, הרי קידש לו וזכה לו אפי' אם היה קטן, אלא ש"מ דאפי' זכי לו אינן קידושין. ובסוף פרק הכותב [צ' ע"א] אמרי', קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת. ואמר רב, לא שנו אלא מנה ומאתיים, כלומר שתנאי ב"ד, אבל תוספת שכתב בקטנותו אין לה, דחספא בעלמא הוא. ופליאה היא בעיני איך עלה על לב איש לומר דצריך גט לקידושי קטן, ומאיין הרגלים, דבר זה לא מצינו בשום מקום בתלמוד אפי' סמך בעלמא, ואפי' מדרבנן. כדגרסי' בריש פרק חרש שנשא פיקחת [קי"ב ע"ב], (חרש) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. ואמרי', מאי שנא חרש דתקינו לה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו ביה רבנן נישואין. ומשני, קטן [דאתי לכלל נישואין] לא תקינו בהו רבנן. הרי קטנה, דאתיא לכלל נישואין, ותקינו לה רבנן נישואין. ומשני, התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אלמא דאפי' מדרבנן אין מעשה קטן כלום. ומה שכתוב בתשובות דר' יצחק בר' משה, נער זה בן י"ג שנה ויום אחד שלא מיחה בקידושי אביו, יש לחוש שמא ארצי קמיה אחר שגדל ושתיק וסבר וקביל. מתוך דבריו משמע דקטן שקידש והמתין עד שגדל ולא מיחה אמרי' כי גדל גדלי הקידושין בהדיה, כדאמרי' פ' בית שמאי ביבמות [ק"ט ע"ב] גבי קטנה, ובעיא היא התם אליבא דרבן גמליאל, (ופליג הוא) [ופלוגתא] דרב ודרב ששת. ומצאתי בספר רבינו יצחק האלפסי שפסק, הואיל דלא איפסק הילכתא אזלינן לחומרא וקידושין תלויין וכי גדל גדלי בהדה וצריכה גט מדרבנן, והאריך מאד, ומייתי ראיה מדרב דימי פ' יוצא דופן [מ"ו ע"א], הילכ' חיישי' שמא נשרו וכו'. ונראה קצת דבריו דגבי קטן נמי כי גדול גדלי בהדיה קידושין, דמאי הפרש איכא בינייהו, דנהי דקידושי קטנה דרבנן מיהו דאורייתא אינן קידושין כמו בקטן, וכי היכי דאמרי' גבי קטנה גדלי בהדה הכי נמי הוה לן למימר לגבי קטן דגדלי בהדיה. ומיהו אין נ"ל להשוות קטן לקטנה, דקטנה משום הפקר תקינו לה נישואין וקידושין, הילכך כי גדלי גדלי בהדה, אבל בקטן שלא תיקנו קידושין אין להחמיר כלל אפי' מדרבנן, וזהו במקום שלא מיחו לא זה ולא זה, אבל מיחו קודם שגדלו בטלו הקידושין לגמרי. ואע"פ שא(י)ני מדמה רפיא בידי, מדאמרינן בפ"ב דקידושין הלכה המקדש שתי נשים, בגמרא [נ' ע"ב], אבל בקטן שקידש, שהכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר, צריכא. פי', שאפי' שולח סבלונות אינו מועיל. ואי ס"ד דגבי קטן אמרינן דגדלי הקידושין בהדיה, אפי' בלא סבלונות נמי יהא קידושין, שהרי גדלו בהדיה ולא מיחה, וצריך עיון. וסוגיא דקידושין [מ"ה ע"ב] אמרינן, בפירוש לא ס"ל מר להא דרב ושמואל, ופסקו כל הגאונים כרבינא שלא חיישי' שמא נתרצה האב (דלא) [ולא] לרצוי הבן. והאמת הוא כי חשוב קטן עד י"ג שנה ויום אחד וכגון שהביא שתי שערות, ומיהו הגיע לי"ג שנה ויום אחד ובדקו ולא מצאו שערות קיימא לן בפרק יוצא דופן [מ"ו ע"א] דחיישינן שמא נשרו, כדפסיק רב דימי, וכרבא דאמר חזקה הביאה סימנים. והא דאמרי' בפ' מי שמת [קנ"ו ע"א], בודקין לקידושין וכו', לא קשיא לרבא שאמר חזקה הביאה סימנין ואינו צריך בדיקה, כמו שתירץ רבינו יצחק אלפסי בספרו [ליבמות שם], האי הילכ' חיישינן שמא נשרו, היינו היכא שקידש תוך זמן שנות י"ב לתינוקת ובעל לאחר זמן, דהיינו לאחר י"ב שנים ויום א' לתינוקת דהוה ליה ספיקא דאוריתא שבעל לשם קידושין לאחר זמן, והתם אמרינן חזקה הביאה סימנין וחיישינן שמא נשרו, אבל היכא שלא בעל לאחר זמן, דהוו ליה נשואי דרבנן, כלומר קידושי קטנה דרבנן, לא חיישי' שמא נשרו, ועל זה לא אמר רבא חזקה הביאה סימנים, אלא בדקינן לה, אי משכחינן שערות לא ממאנה דהוי גדולה, ואי לא משכחינן ב' שערות ממאנה, ולא חיישינן שמא נשרו. והיינו דאמרינן [נדה שם], תוך זמן כלפני זמן, בעל בתוך הזמן ולא בעל לאחר הזמן, דלאו נישואין דאורייתא הן אלא דרבנן הן, ע"כ דבריו. ומזה יש לדקדק שאם הנער בן י"ג שנים ויום אחד וקידש, ואפי' בדקו אחר שערות ולא מצאו, הוה ליה ספיקא דאורייתא, וחיישינן שמא נשרו. אבל קידש שנת י"ג שנה, דהיינו תוך זמן, אין לחוש בקידושין כלום. ותנן במסכת תרומות [פ"א מ"א], חמשה לא יתרומו, חרש שוטה וקטן כו'. וגרסי' בירושלמי עלה, ויוכיח מעשה שלהם על מחשבתם. ומייתי ממסכת מכשירין דתנינן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה. ואיזו היא מעשה, א"ר הונא, כשתפוס בהם (בעל) [בטל]. ותו מייתי התם שיש להם מעשה ואף הכא יוכיח מעשה שלהם על מחשבתם. ומשני, את שכתוב בהם מחשבה [במדבר י"ח], ונחשב לכם תרומתכם וגו'. ומקשינן, הרי גיטין אין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, דתנינן הכל כשרים לכתוב את הגט ואפי' חש"ו. ואמר רב הונא, והוא שפיקח עומד על גביו. פירוש, מדמצריך לפיקח עומד ע"ג מכלל שאין מעשה שלו מעשה. וכתב לה לשמה וכו'. אתיא דר' יוחנן דתרומה כר' [ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה דקידושין ודר' יוחנן דגיטין (ו)כרבנן דקידושין, דתני חש"ו שקידשו אין קידושיהן קידושין. ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר, בינו לבין עצמו אין קידושיו קידושין, בינו לבין אחרים קידושיו קידושין. פי', שאחרים עומדים על גביו, כדתנן [כ"ב ע"ב], הכל כשרים לכתוב את הגט, וא"ר הונא, והוא שאחרים עומדים על גביו, ומה נשתנו גירושין מקידושין. ובפ"ק דחולין [י"ג ע"א] אמרי' דמדאורייתא יש להם מעשה, ואין לך מעשה גדול ממסירת קידושין ואומר הרי את מקודשת לי. ומיהו אינו ראיה מכאן, כי חיפשתי ומצאתי בספרים הישנים דלענין קידוש אפר פרה פליגי, כדמשמע בריש פ' הערל [ע"ב ע"ב], וגם רבינו יצחק מסימפון פירש כן, וכן משמע בתוספתא דמסכת פרה [פ"ה ה"ה], אבל בקידושין דאירוסין לא פליגי. ומצאתי בתשובות, אני מנחם בר מכיר שאלתי על יד אחי, הקטן שקידש לו אביו אשה בעדים, אם ימאנו או הוא או היא אחרי כן צריכה גט או לאו. ושיגר מוורמיישא העיר אשר על נהר רינוס אחר ר' יצחק בר' משה והשיב בעניותי צריכה גט. כי מצינו בכל מקום שזוכין לקטן שלא בפניו, וזהו זכות הוא לו שמקדש לו אשה ההוגנת לו. ותנן [גיטין י"א ע"ב], האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי, וכו' עד, וחכמים אומרים, אבל לא בשיחרורי עבדים, מפני שזכות הוא לעבד וכו'. והלכה כחכמים. ובכל עניין יש לו זכות, שאם לא תיטב בעיניו הרשות בידו לגרשה ולישא אשה אחרת. ועוד, נער זה לא מיחה בקידושי אביו עד י"ג שנה וחצי, ומאן לימא לך דילמא ארצויי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקיבל, ולאחר מיכן שחזר בו אין חזרתו חזרה ואינו יוצאה בלא גט. ועוד, שלא יהיו בנות ישראל הפקר. ואין לפקפק באיסור אשת איש. ואם נפשך לומר, נתרצה האב אמרינן, נתרצה הבן לא אמרינן, יש להשיב, היינו דווקא בגדול שקידשו אביו שלא מדעתו. וראייה, מדפריך בגמרא, ודילמא שליח שוייה, ואין שליחות לקטן. אבל רבינו שלמה בר' שמשון מוורמיישא פוטרה בלא גט, מראייה דגמרא קידושין [נ' ע"ב] וכן קטן שקידש. ואף רבינו קלונימוס מן רומי פוטר אותה בלא גט, ואין חוששין לקידושין [ומראה מקום בשאלתות דר' אחא ובספר והזהיר], עד כאן מצאתי בתשובות. ואני חיפשתי בשאילתות ולא מצאתי כלום בענין קטן. ואף בספר והזהיר אין ראייה, אדרבה, יותר משמע שצריכה גט, דהכי כתב, וכו', ומדאמר, תשבע הנערה שלא ידעה שהבשר משל אביו, מכלל שאם לא תשבע צריכה גט. ומיהו בהלכות גדולות פסק שאין בקידושי קטן כלום, וכן משמע (בדבריו) [כדבריו] מכמה מקומות. חדא, ההוא דקידושין. ותו, בפרק המגרש הלכה הרי את מותרת לכל אדם, [פ"ה ע"א] בעי מיניה רבא מרב נחמן, חוץ מקידושי קטן מהו, השתא מיהת לאו בר קידושין הוא. אלמא שאינו בר קידושין. אבי מורי.
ושוב בא לידי מעשה בקטן שקידש על פי אביו, ולאחר שהיה גדול נפטר לעולמו. ושאלוני אם זקוקה לחליצה וליבום או לאו, והיא היתה קטנה וקיבל לה אביה הקידושין. והשבתי כי אין בקידושין כלום. ולא מיבעיא אם אין הקידושין בעין, אלא אפילו אם הקידושין בעין איכא דברים בגו. די"ל הואיל שהיה קטן בשעת הקידושין ושתק לאחר שגדל לא אמרינן דהוי קידושין, דלא חיישינן לשמא נתרצה בקידושין שנתן אביו. ומצאתי בספר והזהיר, קטן בן שמונה שנים שקידש אשה, אפילו בוגרת, ואח"כ גדל הנער בן י"ג שנה ויום אחד, אפי' שלח חפציו לאחר שגדל, אין חוששין עליהם משום קידושין עד שיקדש אותה משגדל בפני שני עדים ויתן אז הקידושין, ואותה שעה היא מקודשת. ועוד כתב שם, שאם קידש אדם אשה לבנו גדול שלא מדעתו אינן קידושין. ולא עוד, אלא אפילו קידש לבנו קטן אין קידושיו קידושין. ומצאתי בספר חפץ בפ' בית שמאי שכתב אפלוגתא דרב ורב ששת [ק"ט ע"ב] דהילכתא כרב. וכתב, מיהא שמעינן דהיכא (דליכא) [דלא] בעל והביא שתי שערות והגדילה ממאנת והולכת. גרסי' בירושלמי [יבמות פי"ג ה"ז], א"ר יוחנן, זו דברי רבן גמליאל המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה, וכן מצאתי בס' המקצועות של ר"ח. וראוי לנו לסמוך על אלו הגאונים, הואיל דר' יוחנן קאי כרב לגירסת הירושלמי, וכ"ש כי האי גוונא דלא אמרי' בקטן כי גדלי גדלי בהדיה, דאפי' לר' ששת לא אמרינן אלא בקטנה אבל בקטן לא כדפרישית. ועוד מצאתי בספר חפץ שהזהיר להאיש שקיבל קידושין על בתו מקטן או מאביו של קטן אין אותם הקידושין כלום. ואע"פ שכתב רש"י בפירושיו בסוף פרק ד' אחין במס' יבמות [ל"ד ע"א], ואיבעית אימא באיסור בת אחת, א"ר עמרם, אמרי בי רב, משכחת לה בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לאחיובי אינהי. ומשכחת לה שנולדו הזכרים בא' בתשרי והנקיבות באחד בתשרי לשנה הבאה, וביום משלם י"ב לנקיבות שהם י"ג לזכרים (מסדר) [מסרו] קידושין שיחולו ליום המחרת שהם נעשים גדולים. ומסיק לבסוף, נמצאו הקידושין ועונש הנידות חל עליהם כשחשכה ראש השנה של שנת י"ג לנקיבות שהם י"ד לזכרים, שהקידושין והנדות קדמו לגדולתן ותלוים ועומדים לחול כשיגדלו, אלמא דסבירא ליה כי גדלי גדלי בהדייהו בקטן וקטנה. לא סמכינן עלה, דלפום חורפיה לא עיין בה. אלא פירושה דשמעתא כמו שפר"ח ור"ת בספר הישר, ודו"ק ותשכח. ואף בספרים הישנים אינו כגירסתו, וא"צ להאריך בזה יותר. אבי מורי.
